<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן צ"ב</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ועל ישר' המוכה והלך בזעמו וקבל לגוים, וגרם לחבירו הפסד, כתבת בשם רבי' שמחה דפטור, מההי' ישר' שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו דפטור, ומה לי אנסוהו גוים ומה לי זה שליבו אנסו, איני סבור ששמעת דפטור, אלא מקנס הקהלות, אבל מן הממון חייב לשלם מה שהפסידו, ואפי' דמי בושתו לא ינכו לו, ודמי שאר ה' דברים שאין גובין אותו בבבל, ואע"ג דאמרינן [ט"ו ע"ב] אי תפס לא מפקינ' מיניה, הלא פר"ת, דוק' אי תפס המזיק עצמו, כגון השור והכלב והשונרא גופיה דאזקוה, דאם לא כן הוא יתפוש כל אשר לו, ולא מפקינ' מיניה, א"כ יבא לידי תקלה. ואדרב' רבי' שמואל כתב, דאם ראובן הכה שמעון תחלה וחזר שמעון והכה גם הוא את ראובן הכאה גדולה יותר ממה שהכהו, חייב לשלם העודף בארץ ישראל או בחוץ לארץ, ע"י קבעו לי זימנא לארעא דישר', וע"י כן נתרצה שכנגדו לדון כאן, וראיה מתני' בפ' [ל"ג ע"א], שני אנשים שחבלו זה בזה משלמי' במותר נזק שלם. ולא דמי להא דאמ' בפ' בן סורר [סנהדרין ע"ד ע"א], נרדף ששיבר כלים של רודף פטור, דהת' מיירי שרודף אחריו להורגו, כדמסיים עליה שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו, ועוד ה"מ בשעה שזה רודפו, אבל בנדון זה כבר ניצול ממנו, כשהלך בפני השופט לכך חייב. ועוד הת' איירי דוקא כשבישבירת כלים הוא מציל עצמו, אבל בנדון זה, שבזה אין מציל עצמו חייב. וראייתו מדאצטריך לאפוקי טעמ' שלא יהא ממונו חביב מגופו, א"כ לא מיירי אלא ברודף שניתן להורגו להציל לנרדף נפשו. ולדבריך הוה ליה למימ' משום דלבו אנסו בשעת כעסו. ולית דין ולית דיין דחייב. אם לא במקום שב"ד מכים ועונשין שלא מן התורה, שתיקנו באתרא דלא שכיחי מכים, כדי לעשות סייג בפני הפריצי' שלא ילך... שיהיה פטור באתרא דנהוג נהוג באתרא דלא נהוג לא נהוג. וששאלת אם אחר שהפסיד המכה ממונו, חייב ללקות ולתקן עוותו בדיני ישראל כשאר ישיתו עליו הקהל בדיניהם ובמנהגם. סבר' הוא דפטור דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משו' שתי רשעיות, בפירו' ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין [כתובות ל"ב ע"ב], ותרתי לא עבדינן בההוא גברא. מי' אם שכנגדו משלם הפסידו ילקה כמנהג הקהל.
<h2>דף מא:</h2>
ועל ישר' המוכה והלך בזעמו וקבל לגוים, וגרם לחבירו הפסד, כתבת בשם רבי' שמחה דפטור, מההי' ישר' שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו דפטור, ומה לי אנסוהו גוים ומה לי זה שליבו אנסו, איני סבור ששמעת דפטור, אלא מקנס הקהלות, אבל מן הממון חייב לשלם מה שהפסידו, ואפי' דמי בושתו לא ינכו לו, ודמי שאר ה' דברים שאין גובין אותו בבבל, ואע"ג דאמרינן [ט"ו ע"ב] אי תפס לא מפקינ' מיניה, הלא פר"ת, דוק' אי תפס המזיק עצמו, כגון השור והכלב והשונרא גופיה דאזקוה, דאם לא כן הוא יתפוש כל אשר לו, ולא מפקינ' מיניה, א"כ יבא לידי תקלה. ואדרב' רבי' שמואל כתב, דאם ראובן הכה שמעון תחלה וחזר שמעון והכה גם הוא את ראובן הכאה גדולה יותר ממה שהכהו, חייב לשלם העודף בארץ ישראל או בחוץ לארץ, ע"י קבעו לי זימנא לארעא דישר', וע"י כן נתרצה שכנגדו לדון כאן, וראיה מתני' בפ' [ל"ג ע"א], שני אנשים שחבלו זה בזה משלמי' במותר נזק שלם. ולא דמי להא דאמ' בפ' בן סורר [סנהדרין ע"ד ע"א], נרדף ששיבר כלים של רודף פטור, דהת' מיירי שרודף אחריו להורגו, כדמסיים עליה שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו, ועוד ה"מ בשעה שזה רודפו, אבל בנדון זה כבר ניצול ממנו, כשהלך בפני השופט לכך חייב. ועוד הת' איירי דוקא כשבישבירת כלים הוא מציל עצמו, אבל בנדון זה, שבזה אין מציל עצמו חייב. וראייתו מדאצטריך לאפוקי טעמ' שלא יהא ממונו חביב מגופו, א"כ לא מיירי אלא ברודף שניתן להורגו להציל לנרדף נפשו. ולדבריך הוה ליה למימ' משום דלבו אנסו בשעת כעסו. ולית דין ולית דיין דחייב. אם לא במקום שב"ד מכים ועונשין שלא מן התורה, שתיקנו באתרא דלא שכיחי מכים, כדי לעשות סייג בפני הפריצי' שלא ילך... שיהיה פטור באתרא דנהוג נהוג באתרא דלא נהוג לא נהוג. וששאלת אם אחר שהפסיד המכה ממונו, חייב ללקות ולתקן עוותו בדיני ישראל כשאר ישיתו עליו הקהל בדיניהם ובמנהגם. סבר' הוא דפטור דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משו' שתי רשעיות, בפירו' ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין [כתובות ל"ב ע"ב], ותרתי לא עבדינן בההוא גברא. מי' אם שכנגדו משלם הפסידו ילקה כמנהג הקהל.
